אילוף כלבים בעזרת קליקר

אילוף כלבים בעזרת קליקר (clicker), היא שיטת אילוף חיובית, ללא עונשים

מתאימה לכל כלב, בכל גיל
לימוד פקודות חדשות במהירות ודיוק
שיפור ביצועי פקודות מוכרות
פיתוח מהיר של דפוסי התנהגות חדשים
כלי עזר מצויין בטיפול בבעיות התנהגות של כלבים

בידיו של מאלף כלבים המתמחה בשיטת עבודה זו, קליקר הופך לכלי עזר מצויין לאילוף כלבים בוגרים וגורים.

מבוא לקליקר:

אימצתם כלב? רוצים שיהיה לכם לחבר, אבל ממושמע? אם כן, תשקלו לפנות למאלף כלבים שמכיר את שיטת ה"קליקר" החיובית.

אילוף כלבים עם קליקר צובר פופולריות באופן תמידי. השיטה פותחה בארצות הברית בסוף המאה העשרים ובשל יעילותה התפשטה במהירות למדינות אחרות.

קליקר יעזור לכם ללמד כלב פקודות חדשות במהירות, ובמידת הצורך יסייע לטפל בהתנהגות לא רצויה.

מה הוא "קליקר"?

קליקר הוא אביזר פשוט ויעיל. הוא נראה כמו מחזיק מפתחות עם כפתור או עם לשונית נלחצת. כאשר לוחצים על הכפתור נשמע צליל של "קליק". הצליל המופק בקליקר הוא ייחודי וכלבים מזהים אותו היטב גם בבית וגם בחוץ. בעקרון צליל הקליקר יכול לשמש במקום כל צליל אחר.

הקליקר כשלעצמו לא מלמד כלבים פקודות חדשות, אלא משמש כסמן להתנהגות רצויה של כלב. ברגע שכלב שומע את הצליל, הוא מבין שעשה הכול נכון. קליקר עוזר לבעלי כלבים להאיץ את תהליך האילוף, לפתח זיכרון של כלבים ולשפר את הבנת הנדרש מצדו של כלב. התנהגותו של כלב מחוזקת בצורה ברורה ומדויקת.

קליקר לא יוצר גלים על-קוליים, לא פולט אור אינפרה-אדום ולא מחשמל את הכלב. השיטה מבוססת על חיזוקים חיוביים בלבד! השיטה טובה ובטוחה לשימוש באילוף של כלבים בוגרים וגורים כאחד, ללא חשש לפגיעה בכלב. שיטה זו משמשת גם מאלפים שעובדים עם כלבי ספורט, כלבי שרות, כלבי חיפוש והצלה.

כיום נחשבת שיטת אילוף וחינוך כלבים זו לבטוחה וליעילה ביותר. השיטה משמשת ללימוד פקודות חדשות, דפוסי התנהגות מורכבים וגם לטיפול בבעיות התנהגות.

היסטוריה של גישה חיובית ומה הוביל לפיתוח של קליקר:

פבלוב והתניה קלאסית

שיטת אילוף עם קליקר נבנתה על בסיס התיאוריה הנקראת התניה הקלאסית. בתחילת המאה ה-20 גילה הפרופסור איוואן פבלוב, פיזיולוג מפורסם, את התופעה של התניה קלאסית וחקר אותה. בשנת 1904 קיבל על פועלו את פרס הנובל לפיזיולוגיה או לרפואה.

מחקריו של פבלוב עסקו במערכת העיכול, וגילוי תופעת התניה קלאסית אירע במקרה. הוא העמיד ניסויים על הפרשת רוק כתלות במתן מזון וכעבור זמן מסוים שם לב לכך שכלבים מפרישים רוק לפני שאחד מתלמידיו נכנס לתא, כדי להאכילם. ניתוח הנתונים הראה שהפרשת רוק הייתה מתחילה כאשר כלבים שמעו את צעדי האדם שבא להאכילם. כדי לאשר את התיאוריה הוא ביצע את הניסוי הבא: רגע לפני האכלה, היה נותן לכלבים אות ויזואלי או ווקאלי (במילים פשוטות, זמזום או הבזק אור רגע לפני שהיה מתחיל בהאכלה). לאחר תקופה, הכלבים של פבלוב ריירו לאחר ששמעו את הזמזום או ראו הבזק אור, גם בלי שקיבלו מזון.

לתופעה זו קרא פבלוב רפלקס מותנה. רפלקס הוא תגובה של הגוף לגירוי, לעומת רפלקס מותנה או התניה שהיא תגובה נרכשת.

להלן סיכום המונחים:

גירוי בלתי מותנה – גירוי שגורם לגוף להגיב באופן טבעי. למשל, מזון, נשיפה בעין, כאב.
רפלקס, או תגובה בלתי מותנית – תגובה טבעית של הגוף לגירוי. למשל, ריור, סגירת עין כשמרגישים מגע.
גירוי מותנה – גירוי לא מוכר, שאפשר ללמד את הגוף להגיב אליו. לדוגמא, צליל של שעון מעורר.
תגובה מותנית – תגובת הגוף לגירוי מותנה. למשל, הפרשת הרוק, מתחילה ברגע שאנו שומעים את הצפצוף של מיקרוגל.
דוגמא פשוטה להתניה קלאסית מחיי היום יום – כאשר נשמע פעמון מצלצל, אנו ניגשים לדלת הכניסה. צליל הפעמון כשלעצמו הוא ניטרלי לחלוטין, אך למדנו שמכל הצלילים האחרים הוא זה שמבשר את בוא האורחים.

ניסויו של סקינר:

פרדריק סקינר הוא אחד הפסיכולוגים המשפיעים של המאה ה-20. תרומתו הגדולה לעולם המדע הייתה מחקר בנושא למידה אופרנטית.

התנהגות אופרנטית היא התנהגות המכוונות להשגת מטרה מסוימת. התנהגות זו היא תוצאה של פעולות מסוימות הגורמות לתוצאות מסוימות. למשל, אם בזמן עבודה מול מחשב נתחשמל מכל נגיעה בעכבר, לאחר מספר ניסיונות נמנע משימוש בו.

לצורך ניסוייו בנה סקינר תיבה מיוחדת העתידה להיקרא "תיבת סקינר". בתוך התיבה בנה דוושה ומגש מזון. לחיצה על הדוושה הייתה משחררת כמות מזון קטנה לתוך המגש. בשלב זה ביצע את ניסוייו בחולדות שאותם שם בתוך התיבה. הניסוי הוכיח שכאשר החל לתגמל את החולדות לאחר לחיצה על דוושה, תדירות הלחיצות עלתה. בעלי חיים למדו "להשיג מזון" בכוחות עצמם באמצעות ביצוע עקבי של פעולה מסוימת. בעבודה עם כלבים הופך הכלב ל"אופרנט", כלומר למפעיל. התנהגות חדשה נלמדת דרך ניסוי וטעייה, כלומר כלב מקבל פרס כאשר מבצע את מה שאנחנו רוצים, גם אם עשה זאת בצורה לא מכוונת.

קרן פריור ותחילת השימוש בקליקר:

קרן פריור – חוקרת התנהגות וסופרת אמריקאית שחיברה בין עבודתו של פבלוב לעבודתו של סקינר.

בשנת 1963 היא הייתה חלק משותפות שייסדה את הפארק הימי "Sea life park" שבו עסקה באילוף דולפינים. במסגרת זו היא פיתחה שיטות אילוף חיוביות של בעלי חיים.

בהשראת עבודותיו של סקינר ושל פבלוב היא החליטה ליישם את השיטה הלכה למעשה, בתור גירוי מותנה השתמשה במשרוקית.

השיטה החדשה הצליחה עם דולפינים עד כדי כך שהחליטה שפריור לעזוב את עבודתה והתחילה לפתח שיטת אילוף לכלבים באמצעות קליקר. בשנות ה-90 היא העבירה סדנאות למאלפי כלבים, ובמהרה זכתה השיטה לפופולריות רבה. בתחילת שנות האלפיים הגיעה השיטה לישראל עם מאלפים שחזרו לארץ מארצות הברית.

אילוף עם קליקר בימינו:

החיזוק החיובי (הפרס) על ביצוע פקודה חייב להיות מידי. קליקר עוזר לנו לסמן בדיוק רב את רגע הביצוע. מבחינת לימוד דפוסי התנהגות חדשים שיטה זו יעילה בהרבה משיטות קודמות המשתמשות בכוח. למידה אופרנטית חיובית מונעת מכלב מצבי סטרס. בשיטה זו אין ענישה, אם הכלב לא מבצע פקודה, פשוט מתעלמים מזה.

בעת השימוש בקליקר מהירות הלמידה (במיוחד של פקודות מורכבות) גבוהה יותר מבכל שיטה קודמת. כלב הופך לאופרנט ומגלה בעצמו מה אנחנו דורשים ממנו (ובדרך מקבל פרס).

יתרונות וחסרונות של קליקר:

באופן כללי, קליקר הוא כלי אילוף מצויין, אך לא מושלם. למשל, לא כל הכלבים אוהבים צ'ופרים, ואז יש צורך בחיפוש חיזוקים חיוביים אחרים. יכול לקרות מצב שבו כלב רוצה לרדוף אחרי חתול יותר מאשר לקבל צ'ופר. לדעתי האישית, אילוף עם קליקר הוא כלי טוב מאוד ללימוד של דברים חדשים, אך אי אפשר לסמוך עליו במאה אחוז בתהליך אילוף וחינוך של כלב. כמו כן, הבעלים של הכלב צריך לשלוט בפן התיאורטי והמעשי של שיטת העבודה עם קליקר כדי ליישם אותה ביעילות בהתנהלות עם הכלב.